בן מרים וישראל. אריאל נולד בעפולה ביום ט"ז בתמוז תש"ג (19.7.1943). אח לדן.

אריאל גדל בנתניה. הוא למד בבית הספר היסודי "איתמר" והמשיך לתיכון "אורט" במגמת חשמל, בה בחר לאחר שמגיל שמונה היה חובב רדיו וכבר כנער התעניין בתחומי הקשר והאלקטרוניקה.

ב-1960 התגייס לצה"ל. הוא שירת כקשר בחיל הקשר וכאלחוטן בחיל השריון.

לאחר שירותו הצבאי למד אריאל בטכניון, בפקולטה להנדסת חשמל, וסיים את לימודיו בהצלחה בשנת 1969. במקביל ללימודיו הוא עבד כטכנאי בתחום התקשורת בדואר וכן ב"קול ישראל".

בעת היותו סטודנט להנדסת חשמל בטכניון אותר אריאל כמתאים לשירות הביטחון הכללי וקיבל מהארגון מלגת לימודים. הוא הצטרף לשירות בשנת 1969 והיה מראשוני המהנדסים וממקימי יחידת הטכנולוגיה בשב"כ.

אריאל היה מהנדס פיתוח בנשמתו ואהב מאוד אלקטרוניקה, תקשורת ומחשבים. אהבתו לרדיו התאפיינה בהיבט הטכני – עיצוב, בנייה, תיקון ציוד ואנטנות, כמו גם בהיבט התוכן – בתחום הפיתוח. במשך שנים היה אחד מעמודי התווך של אגודת חובבי הרדיו.

בהיותו בן ארבעים ביקש להעמיק את הכשרתו בתחום המחשבים ולשם כך למד לימודי תעודה באוניברסיטת תל אביב במדעי המחשב.

אריאל ניצב בחזית המדע, תרם מידיעותיו ומרעיונותיו הרבים לביטחון המדינה והיה שותף למבצעים רבים, אשר יישארו עלומים עוד שנים רבות. פעילותו הענפה בתחום הפיתוח זיכתה אותו בשנת 1985 בפרס ביטחון ישראל. אחרי הכשרתו בתחום המחשב הוא עסק שנים רבות בנושא אבטחת המידע, תרם רבות לקידום התחום והטביע חותמו בתורת אבטחת המידע שהייתה מאז לנחלת רבים במערכת הביטחון.

כוח הרצון ותעצומות הנפש הניעו את אריאל גם ברגעי מחלתו הקשים. תשוקתו לחיים גברה על כל כאב שחש ושימשה מקור כוח לעשייה. הוא היה נחוש ואיתן לנצח את המחלה, אשר לבסוף הכניעה אותו.

אריאל נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ז באלול תשנ"ח (18.9.1998). בן חמישים וחמש בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בשיכון ותיקים בנתניה. הניח אישה, שני בנים ובת, ואח.

אריאל מונצח עם כל חללי שב"כ באנדרטה שהוקמה בבסיס בגלילות.